<h1>הפרדס לרש"י סימן נ"ז</h1>
<h2>דף ד:</h2>
ותכף לגאולה תפלה דכתיב יהיו לרצון אמרי פי וכו' וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה וכו'. אמר רבי אמי כל שאינו תוכף גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך שמע המלך ויצא אליו לידע מה שאילתו וינתן לו ומצאו שהפליג כך אדם מקרבו להקב"ה אליו ומרצהו בשבחות וקילוסין של יציאת מצרים והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב לו יש לו לתבוע צרכיו בתפלתו והנה הוא מפליג.
ושלש פסיעות של אחר תפלתו מניין. דכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל הרי ג' ויהיו לאחר תפלתו. ד"א מלכי צבאות ידודון. ידודון בהליכה ידודון בחזירה וכמה ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל. וכנגדן אנו עושין ג' פסיעות בהליכה וג' בחזירה. המתפלל צריך שיכוין רגליו זו אצל זו שנאמר ורגליהם רגל ישרה שתי רגלים נראין כאחד רגל וזהו ישרה. שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך נאה לך והגון כל זה עליך לעשות כמנהג הטוב ואע"ג דאסמכתא וכ"ש מנהג הראשונים קדמונינו. וקרא כתיב צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך בכל אלו המנהגות לא נשנו בהם בחנם אלא שראו שהוא מנהג טוב ואל תסור ימין ושמאל.
<h2>דף ו:</h2>
אמר ר' תנחום בר חייא צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת מנא הני מילי דכתיב ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם. ולפיכך מפסיע לפניו שלש פסיעות קודם תפילתו דכתיב ורגליהם רגל ישרה הרי שלש רגלים כלומר צריך להפסיע לפניו עד ג' פסיעות קודם תפלה ואח"כ ישרה תהא ישרה ונכונה. וכן הוא אומר שאו מנחה ובואו לפניו. כשהתפללו עשו עצמכם כאדם שמביא דורון לפני המלך וכשהוא מגיע לפניו ממהר ומפסיע השלש פסיעות לפניו. ואח"כ השתחוו לה' בהדרת קודש. בברכת מגן תחלה וסוף.
<h2>דף יא.</h2>
בשחר מברך שתים [לפניה] ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. ר' יוסי בר אבין בשם ר' יהושע בן לוי אומר שבע ברכות הללו על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך בירושלמי, ולפי שבלילה אדם ישן בתוך החושך ואינו רואה צריך שמירה יותר מביום לפיכך תיקנו ברכות שומר עמו ישראל בערב אמת ויציב בבוקר אמת ואמונה בערב כדכתיב להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות לפי שאנו מפקידין את רוחותינו ואת נשמתנו בבוקר לפיכך אנו אומרים אמת ואמונה בלילה כלומר הרי אתה נאמן לנו שמור את רוחנו ומיד בבוקר כשניעור משנתו ונשמתו חזרה אליו מיד יש לו לעמוד להמליכו ולייחדו ולהגיד בחסדו הגדול שעשה לו אשריך ישראל מי כמוך.
<h2>דף לא.</h2>
וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע מכאן למתפלל צריך שתהא תפלתו בלבו ושפתיו נעות. והיא ממי למדה לעשות כן מהקב"ה שצוה במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת למה מקום אחד לשחיטה מפני כבוד הבריות שעולה באה נדבה והחטאת באה על חטא ואם היה המקום מיוחד לעזרה לשחוט שם את החטאת מיד ידעו הכל שחטאת היא זו והיו מלבינים של זה פנים. אבל עכשיו שנשחט החטאת במקום העולה כסבורין העם שהיא עולה ואינם יודעים בחטאו של זה. אמרה חנה כיון שהקב"ה חס על כבוד הבריות אף אנו צריכין לחוס ולהתפלל כל תפלותינו בלחש ואז אם יתוודה אדם תפלתו או ישאל צרכיו אינו מתבייש שאין אדם יודע מה שבלבו.
